אני רוצה להמשיך בדיון על שילדת ילד שני. יש לי שני ילדים. מעולם לא האמנתי שיש לי פחות. בטח, האמנתי על יותר, עם זאת, התחושה שהמשק הבית שלי סה”כ עצר אותי. יתכן שלעולם לא אספק את הפנטזיה של תינוק הצלחה שזכה להגה את הדרך המיושנת, עם זאת נקווה שעד שאני חמישים, אני ממשיך הלאה.

בכל אופן שמעתי אנשים קובעים ששני צעירים הם “יותר מפעמיים מהעבודה”, כמו גם אני שואל אם אתם גברים עם שני צעירים מסכימים. יותר ויותר, אני צופה שרק אחד מהם בסביבה מרגיש כמו חצי מהעבודה. עם רק ילד אחד באחריותי, ישנם פחות אתגרים להנאה כמו גם פחות פיתרון סכסוכים. (עם זאת, אני מעריץ בדיוק כמה הילדים שלי משחקים יחד כמו גם מאמינים שזה פנטסטי עבורם וגם מבחינתי.)

אני כבר לא נבוך להלחין שאני מפחד להישאר לבד עם שני הילדים שלי כשהילד שלי היה תינוק קטן. שנאתי את התחושה הזו. הרגשתי מצער כמו גם מתביישת להרגיש לא מצוידת לטפל בצעירים שבחרתי שיהיו להם, עם זאת לא רציתי שהחצי השני שלי יעזוב את הבית. (השלב ​​הזה עבר, אגב. עכשיו הוא יכול לנסוע לשלושה או ארבעה ימים מבלי שאני קורא לחיזוקים.)

מבחינת הלוגיסטיקה, אני שבור על הערכת העומס. מצד אחד, יש לי כל כך הרבה הבנה שנצברה מהילד הראשון שלי, שהשני לא צריך מחקר או חרדה מחקריים באותה מידה. כבר היה לנו רופא ילדים, להבין בדיוק איך לשכור שמרטף, הבנו למה לצפות מבחינת הנקה כמו גם שינה. לא חקרנו את גני הגן לחקר מספר 2 מכיוון שכבר היה לנו אחד שאהבנו. כמו גם הלאה.

מצד שני, כרגע יש לי צעירים בשני בתי ספר שונים. אלה שני נשירה, שני טנדרים, כמו גם שני לוחות זמנים שונים של מפלטים, שבמקרים מסוימים אינם מתיישרים. בליל כל הקדושים חזרתי כמו גם קדימה שלוש פעמים בין שני המוסדות למצעדים כמו גם חגיגות ברכישה כדי להיות שם לשני ילדי. אירוע מיוחד לילד אחד עשוי להזדקק לגלות טיפול בילדים עבור השני. במקרים אלה, יתכן שזה הרבה יותר מפי שניים מהעבודה. עם זאת, ההגדרות המתמטיות האישיות שלי גורמות להוספת פעמיים בדיוק.

מה אתה חושב? האם כל ילד נוסף משקל שווה בדרישות להורים? האם זה תלוי במרווח שלהם? בואו לא נצליח לזכור בדיוק כמה הקיד הראשון ממש מתנדנד בעולמו של האדם. הרגשת שהילד השני שלך היה שינוי כמו הראשון?