ג’ינה אושר היא המאמן התאום בלוס אנג’לס. היא כותבת באומץ על כמה מהרגשות הלא אחידים שההורים התאומים עשויים לחוות בתקווה לעזור לאמהות אחרות שיש להן את אותו אתגר.

אחת הפנטזיות שהיו לי על להיות אמא של תאומים היא איך הייתי אוהב במהירות את שני התינוקות שלי בדיוק באותה צורה. מה שהפתיע אותי הכי הרבה כשנולדו התאומים שלנו הוא כמה נפוץ מאוד שהורים של מכפילים ירגישו יותר קשר לאחד מהשני. לעיתים רחוקות מדברים על כך שזה גורם לעסקה נהדרת של בושה עבור אלה מאיתנו שחווים אותה. זה לא דיכאון לאחר לידה אלא חוסר איזון בין קלות אתה מתחבר לתאום אחד על השני. חוסר איזון בקשר זה יכול להשתנות, לעבור מילד אחד למשנהו ובאופן כללי אינו נמשך – במיוחד אם ההורה יוזם בזה. זה נושא שלדעתי קיים אך ורק עבור אלה מאיתנו עם כפולות; אם סינגלטון עשויה להרגיש מנותקת מילדה לפעמים, אך אין לה את ההשוואה לצד זו ובהה אותה בפנים מה שמוסיף לאשמה העצומה שכבר.

כשנולדו ילדינו, בננו הגיע ראשון. לאחר 18 שעות עבודה הוא דחף את דרכו החוצה והונח על החזה שלי. הוא מצמץ בי ועשה מעין צליל מיווינג – כמו חתלתול. הרגשתי את הבלאגן המהותי של הרגש והרגשתי מהר שאני רוצה לאהוב ולהגן עליו. הוא היה תינוק עדין, שקט ונוח עם קריאות תובע. הוא היה זקוק לי והיה לו קל לאהוב. הבת שלנו נולדה שעה ועשר דקות אחרי בננו – כבר מההתחלה היו לה רעיונות משלה לגבי איך היא הולכת לעשות דברים! היא יצאה, אדומה פנים וצורחת. נדבקתי מהצלילים הקולניים שלה אחרי כל כך הרבה שעות של עבודה ולא ידעתי מה לעשות ממנה. כשהיא הייתה בוכה בבית היא תמיד נשמעה מעוצבן ומתעקשת. היה לה יותר קשה להבין. התקשיתי לתאר את אישיותה כשאנשים שאלו. הרגשתי שהיא אוהבת את המטפלת שלנו יותר ממני. התקשיתי להתקשר. והרגשתי נורא. הנה הילדה הקטנה שלי, כל כך מדהימה ומושלמת ומי שהיה צריך אותי כל כך. כמובן שאהבתי אותה. אבל הרגשתי רחוק. זה היה כל כך טבעי עם בננו. למה זה היה כל כך קשה איתה?

בשלב מסוים התחלתי להבין שחלק ממה שהתחברתי אליו בבני היו תכונות אישיות שלי שאהבתי (להיות רגיש, להיות שקט, להיות שיתופי). לבת שלנו יש כמה מהתכונות שיש לי שאני נאבק בהן (להיות תשתית, צריכה להיות בשליטה, להיות דעתן). כמו כן, היא הייתה פשוט קצת יותר קשה – היא התהלסה יותר, ישנה פחות ולא אכלה טוב. בדרך כלל הדברים היו קשוחים איתה. השוויתי באופן מודע לשניהם. זה לא היה הוגן כלפיה, אבל הוא היה פשוט קל יותר וזה הקל לרצות להיות סביבו. הרגשתי כאילו לא הייתי מסוגל להיות האם שהיא רצתה, כאילו לא ידעתי איך לעזור לה. ידעתי שאני צריך לבלות איתה יותר זמן. הייתי צריך להכיר אותה. התובנה הזו למרבה המזל הייתה במקביל לשחרר המטפלת הראשונה שלנו. לא הייתה לי ברירה אלא לבלות כל היום ולילה עם שניהם. וכשבן זוגי היה זמין, הוא לפעמים היה לוקח את הבן שלנו כדי שאוכל להיות פחות בצלחת שלי והיה לי זמן לבד רק עם הבת שלנו. התחלתי לסמוך על עצמי איתה ולהבין את קריאותיה ולדעת מי היא. זה לקח זמן ומאמץ אבל פתאום הבנתי שאני מתחבר איתה!

עכשיו כשאני שנים עברו בימים ההם שאני מסתכל אחורה וזה נראה כל כך ברור שכשאתה לא מתחבר למישהו שאתה רוצה להיות קרוב אליו, הדרך הטובה ביותר לשנות דברים היא לבלות יותר זמן ביחד. אבל כשאתה אמא ​​מותשת של תאומים שזה עתה נולד אתה לא תמיד חושב בבירור ולפעמים אתה רק רוצה שהדברים יהיו קלים – אין לך יכולת נפשית להתמודד עם דבר אחד נוסף שצריך לתשומת לבך. ההורמונים שלך בכל מקום וזה כל כך קל להתחיל להרגיש חוסר ביטחון ולהתחיל לפקפק ביכולות שלך. אם אתה מרגיש את התחושה הלא מאוזנת הזו כלפי התינוקות שלך, אנא דע שזה נורמלי.

מניסיוני, לאחר שקבעת שדיכאון לאחר לידה אינו גורם, הדרך הגדולה ביותר להתחבר לתינוקות שלך היא שיהיה איתם פעם אחת על אחד. בהתחלה זה אולי נראה מוזר, שכן הרעיון שיש לרובנו של תאומים הוא שהם תמיד ביחד. אבל אין דבר טוב יותר שאתה יכול לעשות למען ילדיך מאשר לתת לכולכם לעצמם מדי פעם. אם אתה מטפל בתינוקות שלך בעצמך, לפעמים הדרך היחידה שתהיה זמן לבד היא אם אחד ישן והשני מתעורר מוקדם – קח את מה שאתה יכול להשיג! זה גם לא צריך להיות שום דבר מרהיב. באחד מהטיולים המוקדמים שלנו לקחתי את בננו לשטוף את הרכב. הוא אוהב את זה! ככל שהם מתבגרים, הקפידו לומר בקול רם שזו זמן מיוחד איתך ועם הוא/היא. ככה הם מודעים לכך שגם אם כל מה שאתה עושה זה ללכת לסופרמרקט, זה מיוחד לאמא אואבא כדי להיות לבד איתי לבד בלי התאום שלי!

זמן ההדבקה הזה הוא בעל ערך בכל כך הרבה דרכים – לא רק לקשר לתאום שאולי יש לך ניתוק איתו, אלא גם לעזור לילדיך להתחיל לפתח תחושה של זהותם הרחק מהתאום שלהם. תלמד דברים על התינוקות שלך שמעולם לא היית יכול ללמוד אם היו לך אותם יחד כל הזמן. והם ילמדו על עצמם. ככל שתתחיל לעשות זאת מוקדם יותר זה יהיה קל יותר, אבל גם אם תחכה עד שהם יהיו מבוגרים, עשה זאת ברגע שאתה יכול. אתה עלול לפגוע בכמה מתנפחים ככל שהילדים מתבגרים.

אם אומרים שהם לא רוצים להשאיר את התאום שלהם מאחור זכור שהם לא תמיד יודעים מה הכי טוב עבורם ועושים זאת בכל מקרה. הם יהנו מזה ברגע שהם איתך. ואם זה עוזר, אתה יכול להציע שהם יחזירו משהו מיוחד לאח שלהם-בדרך כלל אנו עוצרים ליד פחי הדולר ב- Target כדי לבחור משהו כשיש לנו את הימים המיוחדים שלנו אחד על אחד.

או זה שהולך עם המטפלת במקום שאמא עשויה להתלונן. זה קורה איתנו הרבה. אף אחד לא משתווה לאמא. גם אם יש לך את המטפלת הגדולה ביותר. גם אם הם הולכים עם אבא או סבתא …. אף אחד לא טוב כמו אמא. בסתר, אני אוהב את זה. אבל זה מאוד מתסכל לפעמים. הדרך הטובה ביותר שעליתי להילחם בכך היא לוודא שהאדם האחר עושה משהו ממש טוב. לדוגמה, אני אעשה משהו “משעמם” כמו סידורי הפעלה. המטפלת שלנו תלך לאנשהו ממש כיף כמו גן החיות או פארק שהם אוהבים. בשלב מוקדם היה לי גם “קופסת מטפלת” שהייתה בה צעצועים מיוחדים שיצאו רק כשהיו עם המטפלת שלהם. זה עבד הרבה זמן.

ככל שיהיה קשה בהתחלה, אני מעריץ את בתי ומרגיש שאני מכיר אותה טוב מאוד עכשיו. בננו הוא עדיין ילד “קל יותר”, עדיין אוכל נהדר, עדיין מתוק ואהוב. והיא עדיין פיסטית ודעתית ואוכלים בררניים – ההבדל הוא שעכשיו אני מכיר אותה מספיק טוב כדי לראות שהיא גם חכמה במיוחד, מטפחת מאוד וחביבה להפליא. ההבדל הוא עכשיו אני מכיר אותה. מעולם לא הייתי יכול להגיע למקום הזה אם תמיד הייתי אחיה לידה כהשוואה.

+++

תודה רבה לג’ינה שהשתתפה בשבוע התאומים! קרא עוד מהמחשבות שלה אצל המאמן התאום.

קרדיט צילום: הולי גיליס