having just returned from a 4-day trip to Chicago where I attended the BlogHer ’09 conference, an annual coming-together of women who blog, I want to sort my experiences into three categories: things That Exceeded My Expectations, things That met my Expectations, and things That Underwhelmed Me. הנה זה בא:

Things That Exceeded My Expectations
– הגישה שלי. I expected a lot more awkwardness from myself, and a lot more moments of self-doubt when I introduced myself to people. less ability to smile at strangers. Instead, I was friendly and generous with the hugs. Go me.
– האנשים. I was a virgin to consummating online friendships and I made an effort to attach faces (and bodies) to some of the names I know from blogging and tweeting. I have known Alma and Lisa by means of email and blogs for three years; meeting them in person was my a lot of spectacular highlight. I am still smiling when I think about the time spent with each of them. And, I loved connecting with the chicks from Today’s Mama, Mayberry Mom, Amelia Sprout, BostonMamas’ Christine, Marie from Make and Takes, BabyCheapskate Angie, and mucho more. I certainly will gush a lot more about these if you ask me in person.
– awareness of our blog and book. I anticipated meeting fewer people who are familiar with Les Rookie Moms. Debbie from Mamanista was especially generous with sharing how our book inspired her, and Amy said that when people ask her “What do I DO on maternity leave?” she always says, “Read this book.” כל כך נחמד!
– The method Party. I have been working part-time in the method office in San Francisco with their brand communication team. We thought of a small cocktail party at BlogHer that would allow some people against dirty to meet Rachel and Anna from method in a low-pressure drop-by suite setting. I was thrilled with the action and the party. bloggers heart method. Did you know this?
– המגניבות. There’s no question that seeding product with bloggers is likely to spread word of mouth for that product. We have big mouths and like to use them to influence others. The number of companies who jumped on the opportunity to get their products in our fast-typing little hands was astounding. And, specifically, the team behind the Social Luxe party set up a mind-blowing collection of goodies for us to take home. If you’re not jealous, you must be.
– The Sheraton. very fast elevators, very comfortable bed linens, and a very generous water flow in the shower.
– real conversations with real people. I tend to judge whether or not I can be pals with someone based on how much make-up and hair product they are wearing (Very little is the acceptable amount), so I was attracted to some amazing chicks from Portland, Gina and Katherine. Danielle was the cutest pregnant person serving cheeseburgers. Tracey Clarke is like an old BlogHer pal at this point. I hung with Mike, sharing water and not dancing together at a party. Wild times. Susan Wagner shared her current work/life situation with us at a cocktail party and then later, at the airport debriefed on the whole conference. An unexpected pleasure at 7.30 am on a Sunday morning.

Things That met My Expectations
– My packing job. I had enough clothes, shoes, and accessories to wear each day, and not too lots of that I felt silly for over packing. I will award myself a travel merit badge because I haven’t accomplished this delicate balance too lots of times.
– The conference keynotes. terrific job with the jumbotrons, BlogHer, because we could really see the readers in the community keynote, which was a treat. The content was pretty good throughout. The community keynote featured inspiring writing, but frankly it went on too long. I think fifteen contributors would have been nice.
– a lot of of the panel sessions. I would like to see the bar raised higher for the both the panelists and moderators. several were not as prepared or professional as I expect them to be. I’ll echo Susan’s request that the moderator works harder to control the content and not let the talkative audience derail the subject at hand. I also want to voice Lynn’s idea that greater emphasis on writing would be a good direction for BlogHer. Ironic, isn’t it, that there is a session on search Engine Optimization, but not on What Makes a good blog Post? There is a session on brands and Bloggers, but not on good blogger Etiquette: Appreciating Your Readers.
– The shapewear. I wore a Yummie Tummie tank top, as an experiment. It was given to me by the creative girls collective in buy to allow me to be a brand ambassador for Yummie Tummie. (See, aren’t they clever?) This non-binding undergarment gave me a gentle squeeze around my torso that would have made my profile appear a tad slimmer than it really is had I been wearing a a lot more fitted top. The great thing is that the squeezy part goes down pretty low, holding in the loose skin my 82 weeks of (total) pregnancy has gifted me, and the very bottom of thiגופיית S היא חומר חולצת טריקו, כך שאם הייתי רוצה שזה ייראה שכבה-י, הייתה לי הבחירה הזו. (אם אתה מסוקרן, הרשה לי לשתף קוד הנחה.)

דברים שהפכו אותי
– עצתו של טים גאן. הייתה לי הזדמנות לפגוש את טים ​​גאן, שאני מאוד מעריך. הוא היה מתוק, בדיוק כמו שהוא מופיע בטלוויזיה. כשביקשתי ממנו רעיון לבלוג שלי על אופנה לאמהות, באופן ספציפי, “מה בטח חלק ממדים של כל אמא?”, הוא הודה שאמהות צריכות נחמה ויכולת להיות זריזות. “אוקיי, הוא מבין את זה,” חשבתי, בתקווה שהוא יהפוך את זה לתובנה קדימה, כמו חותלות תחת טוניקה או שמלה או אלטרנטיבה של חליפת זיעה שלא תביך אף אחד. “רחיץ,” אמר. “הכל חייב להיות רחיץ.” אממ, בכנות? זה לא מעורר השראה. נחשו מי חסם את המראה שלו? אני פשוט אעמוד ברשימת עשרת המובילים שלו כנקודת ההתייחסות שלי.
– המגניבות. האובססיה לסוואג הייתה קצת יותר מדי. בסוף היום 2, נעשה לי לשמוע על זה. עמדתי במעלית עם קבוצה של בלוגרים צעירים, זרועות מלאות בסוואג, מדברות על סוואג. כשהאזנתי לשיחתם, רציתי שזה יפסיק. הייתה איתנו משפחה נופשת במעלית. נבוכה מהשיחה הקשורה לסוואג שהתקיימה מול המשפחה המקסימה הזו. שאלתי את האם אם היא חושבת שבתה, בת חמש, הייתה רוצה את הבואה הוורודה שלבשתי סביב צווארי. היא אמרה לי שבתה תאהב את זה. חילקתי את הבואה ויצאתי מהמעלית, מנסה להסיר את אותה תחושה מלוכלכת ואשמה מגופי ולהתרחק מהאירוע.
-היכולת שלי לישון פנימה. למרות שההבדל בזמן של שעתיים והיעדר משימות טיפול בילדים בוודאי עודד אותי לישון עד 10 בבוקר אזור זמן מרכזי, הייתי ער בשעה 6 בבוקר יומיים מתוך שלושה ימים ו 7.30 בבוקר יום אחד. עשו את המתמטיקה ושאלו את עצמכם מדוע לא הצלחתי לישון מעבר לשעה 5.30 בבוקר על שעון גופי. אני לא יודע, אבל ברור שזו הייתה החמצה להזדמנות לישון שינה שאינה אפשרית בבית שלי.
-ארוחת צהריים בחסות ראגו. מה אני יכול להגיד? גם אני סנוב אוכל וגם סנוב של מותג ארוז, וראגו אינו תואם אף אחת מההטיות הבלתי הוגנות הללו. יהי רצון שהלב ובטן של אותם שוכני בלוגים עם הרבה יותר דמוקרטים זכו על ידי המנות הגדולות הנוספות של פרמזן עוף שהוכן עם ראגו. בשנה הבאה, תן לזה להיות של ניומן, בבקשה.

הוגן או לא הוגן, זו הביקורת שלי על Blogher 09. ועכשיו לתמונות>